נהוג במשפחתנו לחגוג לפני כל חתונה ליל חינה.
נהוג גם שאנשים סוחבים מגשים, רוקדים איתם, ואם מישהו לא רוצה לקחת מגש, אסור להכריח אותו.
הפעם האחרונה הייתה לפני שנה, בליל חינה של סמדי ואילן.
שם הכריחו את אלי לקחת מגש, והוא שר את אותו השיר הפרסי הידוע.
אחרי החתונה הוא נהרג.
הלילה, עשינו ליל חינה לזיו ורן.
אף אחד לא היה שמח באמת, כולם היו עם חיוכים מזוייפים.
כולם התחילו לרקוד, כולל סבתא.
ואז התנגן אותו השיר הידוע.
בבת אחת, גלשו דמעות מפנים של כמעט כל האנשים.
חלקם עצרו הכל, ויצאו לעשן בשרשרת.
ואני? אני התחבאתי.
התחבאתי מאחורי המצלמה, בניסיון נואש להעלם לרגע.
קל יותר לצלם מאשר להצטלם.
הגעתי הביתה, וצרחתי.
נוח על משכבך בשלום, יקירי.