אימא שלי מרגלת אחרי.
נשבר לי כבר.
אני נוהג לשים כרטיסי אוטובוס, כרטיסי סרטים וכל מיני על השולחן שלי בחדר, לסגר את הדלת, וברגע שאני לא בבית היא נכנסת ומחטטת לי בדברים, ואז שואלת שאלות "איפה היית ב-X, שמעו שראו אותך ב-Y".
"ראו אותך בקניון חולון".
(כי השארתי כרטיס קולנוע על השולחן והיא הסיקה שהלכתי לקניון חולון ולא לזהב, ככה שטכנית זה לא שקר).
ככה? ככה.
אני אנעל את הדלת, אני אשרוף כל מזכרת והוכחה שהייתי במקום מסויים.
אני שונא שמרגלים אחרי.
אם היא שונאת שאני משקר לה והולך למקומות אחרים, אז שתגיד לי את זה בפנים. שלא תחטט בדברים ותעקוב לאן אני הולך בצורה פחדנית. אה, ויש מצב שהיא קוראת פה.
מבינים?
ויש גם אותו, הפסיכופט השני.
מגיע אתמול כמו רוח סערה, ורק בגלל שמישהו שהוא לא דיבר איתו במשך 8-5 שנים מתקשר למס' הישן ואומר שהוא יתקשר אח"כ, ולא נתתי את המס' החדש (סתם כי לא עלה בדעתי) הוא צורח עליי כאילו אין מחר, שוב.
ודוד שאול נפטר, אח של סבא, שהיה קצת מעורער בשנים האחרונות, לא יצא מהבית במשך 3 שנים.
היום נקראתי למניין ב-6 בבוקר, שם התגלו האנשים היותר ביזאריים במשפחה המורחבת מצד ההוא שלי.
אחד נכנס בבהלה, כלב נשך אותו (והוא עם ג'ינס).
האידיוט קרוב ל-40 שלו, נראה כמו איזה ערס מצועצע, ומחליט להתפשט כדי להראות לכולם את הסימן שכביכול נוצר לו.
"תראה רגע", ו-"אין לך כלום" נזרקו שוב ושוב עד שבשלב מסויים רציתי להקיא.
ויש גם אותה שמנצלת אותי לצרכיה האנוכיים לחלוטין של קבלת 100 בפרוייקט במחשבים. ואני אשכרה בא ויושב איתה לפני שסיימתי את שלי.
נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי.
מריץ FireStats