Morphey’s Blog

Zorg: I don't like warriors. Too narrow-minded, no subtlety. And worse, they fight for hopeless causes. Honor? Huh! Honor's killed millions of people, it hasn't saved a single one.

כבוד. כבוד הרג מיליוני אנשים ולא הציל אף אדם.

אז נראה שהמצב משתפר.

היא שוב מתחילה עם המשחקי כבוד המזדיינים האלה, עד שהיא יוצאת שבת אחרי שבועיים.

אני משחיל בדיחה צינית להפליא והיא מתחילה עם השטויות שלה.

לא צריך אותה, רק באסה היא מביאה עליי.

מסתבר שכשהשתכרתי ביום חמישי, נתתי את המס' של חברת נפש מאוד טובה שלי למישהו שדיבר איתה שהם היו שיכורים ביומהולדת שלו מהפלאפון שלי, והם התלהבו.

"תגיד, אם אני שולח לה עכשיו הודעה - 'מה קורה חיים שלי, מאוהב בך, יקיר' - זה בסדר, נכון?"

-"דוד, אל תשכח שהיא גרה בציפורי…"

בכל אופן, הסתקרנתי היום ושאלתי אותה אם הוא כבר יצר איתה קשר.

מסתבר שהם שניהם היום שיכורים אתמול והתחילו עם הודעות של פוצי מוצי (אפילו שהוא לא ראה אותה בחיים ושיש מצב שהוא הולך להתאכזב, ביג טיים).

בינתיים, ההיא עם השטויות שלה:

איקס גדול אחד, ואני לא מתכוון להמשיך להתקשר / לשלוח הודעות.

"אני רוצה לעשות לך ילדים, עכשיו"

-"תרצי כמה שתרצי, אני לא תורם טיפת זרע אחת! תסתדרי לבד."

ממתי אני נעשיתי ביץ'? לא יודע, אבל זה נאמר בהומור.

כמובן שהיא חייבת לקחת את זה קשה ובלה בלה בלה.

סתם גרוזינית מטומטמת. (בלי לפגוע, רייט? רייטטטטט????).

אז פה אסגור ואומר,

היה טוב, וטוב שהיה.

מחזור י' שליטה, אתגעגע לנצח לרימוני עשן במזגן בכיתה, והתמונות הפורנוגרפיות על הקירות, ועל המכות באמצע החיים, ועל לכידתו של פדי, הצמדתו לשולחן והתחלת דיגדוג מאסיבי, ועל התקיעה של החנעבצים בשירותים של הבנות עם כמה בחורות בפנים, ועל היריקה על הידית של הדלת שעמד להתחיל שיעור עם גרפינקל והיא באה ונוגעת עם כל היד, דניאלה והאקדח, שלמה ראובן וגן העצמאות ("אתה רוצה תרגילים לתחת? לך לגן העצמאות!" או "תחשבו שיש עכשיו איזו בלונדינית כוסית מעליכם ואתם עולים ויורדים, או במקרה של כמה ממכם, כושי ענק מתחתכם…"), חנן החרמן עם השיערות באף ("כןןןןן, תרוצי מיידלע!!!"), מוטי ווסק-ווקס זורם אצלי בדם והנעילה במקלט ("אני אתלונן עליכם במשטרה!!!" , איפה איפה איפה איפה איפה העוווווווווווווגה!!!!), סמדר שבילי רגלי כדורגלנית ("צורפתים", "אין לך חולצת בית ספר, תלך, תלך מפה!!"), אימא אווזה-גרפינקל ("יש הפסקה ל-3 דקות, מי שמגיע בדקה ה-4 לא נכנס", "אני מתה"), אלדד קוקו (סובבתי לו את הפטמה בטקס סיום שלנו ), מתי דיווידסון וההזעת יתר ("יוסי, על מה דיברתי עכשיו?!" יוסי- "על דמוקרטיה?" מתי-"לא נכון, על הקרחת של נינט!", "אתה חושב אתה גבר????? בוא מכות!!!", "באים לעשן איזה קטנה עם כמה בירות?"), לילי ריבוק ("רגע, זה לא הפרק הנכון בכלל…"), מירי אימא טימטם גילר ("שלום, איפה אור?" -כולם מצביעים ביחד על טימטם-), טימטם נכנס לכיתה ואומר "peacefull timtam at school" ומיד מועף מהכיתה, יוסי אברמוביץ' ("השאלה הזאת זכתה בפרס השאלה היפה בפריז לשנת 93″, "וככה מגיעים למערכת משוואות שלמדתם בגן שולה וגן ננה"), אלי קופטר ("צ'קט צ'מה!", "ילדה תמימהההההההה", "מכירים את הסרט מת לפסול 4? מי שידבר יזכה לציון הנפלא של הספרה 0!"), טל גל התימני, טימטם ופעמוני התהומואים, אבי קובה העיראקי הפסיכופת, רודי בלאט האוקראיני, יונה צומי מצגר, אלון פורמן בדש, עומר הטייס לווינסקי, מושיקו הערס חסון, תומר סרדין-קשקש סיטון, רן שואקה-שוקקה שואקה, מצקי הבן זונה, כורש, גרעין, עידן דנילוב, טום השריר, החנעבצים ועוד רבים וטובים שרק המחשבות עושות לי מישמש בבטן…

school = תיסכול? יש מצב. אבל אלו היו ה-3 שנים הכי טובות שהיו לי, עד כה. זכרונות נהדרים שאמשיך להתרפק עליהם עד סוף הימים, עם כל הח'ברה הטובים.

לא מעריכים שום דבר עד שהוא נגזל. 3 שנים גזלו לי, אולם 3 שנים נפלאות.

סעמק, יצאתי ילדה.