(על משקל "נוריאל בכלא הצבאי").
הגעתי לבקו"ם, ישנתי שם, וגיליתי שאני מיועד לתותחנים. השעה הייתה 8 בבוקר.
סירבתי לעלות על האוטובוס, מהסיבה הברורה: אני לא אשרוד שם יום אחד, עקב בעיות בריאות. בשלב זה הסכמתי לשרת בכל מקום, רק לא תותחנים שיריון.
הוסבר לי שאני הולך לכלא ושמו אותנו (20 חיילים) ברחבת הבקו"ם.
נהוג במשפחתנו לחגוג לפני כל חתונה ליל חינה.
נהוג גם שאנשים סוחבים מגשים, רוקדים איתם, ואם מישהו לא רוצה לקחת מגש, אסור להכריח אותו.
הפעם האחרונה הייתה לפני שנה, בליל חינה של סמדי ואילן.
שם הכריחו את אלי לקחת מגש, והוא שר את אותו השיר הפרסי הידוע.
אחרי החתונה הוא נהרג.
הלילה, עשינו ליל חינה לזיו ורן.
אף אחד לא היה שמח באמת, כולם היו עם חיוכים מזוייפים.
כולם התחילו לרקוד, כולל סבתא.
ואז התנגן אותו השיר הידוע.
בבת אחת, גלשו דמעות מפנים של כמעט כל האנשים.
חלקם עצרו הכל, ויצאו לעשן בשרשרת.
ואני? אני התחבאתי.
התחבאתי מאחורי המצלמה, בניסיון נואש להעלם לרגע.
קל יותר לצלם מאשר להצטלם.
הגעתי הביתה, וצרחתי.
נוח על משכבך בשלום, יקירי.
אקדים ואציין, שאחותה של אימי התחתנה עם רוסי מבית טוב, שאוהב לשתות.
בזמן שגרתי אצלם (כל הכמה חודשים, עניין המעבד דירה, וזה), הוא לימד אותי כמה סודות, שאחד מהם אשתף פה.
הכיצד להכין ליקר דובדבנים משלכם ולמכור אותו לחבריכם במחיר מופקע!
מריץ FireStats